האם ריצה בכלל וריצת המרתון בפרט משנה חיים?
כאשר התאמנתי למרתון הראשון שלי בינואר 2009 בטבריה נתקלתי בסירטון על ריצת מרתון,סירטון שמסביר על הקשיים בריצת המרתון ובסוף הסירטון אמר אחד הרצים המובילים בעולם המרתון את המשפט :
"כאשר אתה חוצה את קו הסיום זה ישנה את החיים שלך לתמיד"
בשנייה הראשונה ששמעתי את המשפט הזה גיחכתי ואמרתי לעצמי:נו ברצינות איך ריצת מרתון יכולה לשנות חיים? אבל מתברר שעם השנים הבנתי עד כמה המשפט הזה נכון,ריצה אכן משנה חיים,כל ריצה לכל מרחק שתחשבו עליו אפילו אם התחלתם מאפס ק'מ והגעתם לעשרה ק'מ או שהתחלתם ב-21 ק'מ ועברתם למרתון,ריצה משנה חיים של בני אדם,משנה חשיבה,מכניסה לפרופורציות,נותנת משמעות לחיים,סיבה לקום מוקדם בבוקר,מעלה את הביטחון העצמי ועוד עשרות דברים שהיא תורמת לרץ.
מאמני ריצה משנים חיים לאנשים,גורמים להם להתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלהם,נותנים להם מוטיבציה לקבוע את הגבולות שלהם מחדש,לא לפחד מאתגרים,סיבה טובה להאמין בעצמם מחדש,יכולת התמודדות במצבי משבר וכן,הכל דרך עולם הריצה.
היום למאמן ריצה יש תפקיד נוסף מעבר לאימון הטכני
תפקיד המאמן המנטאלי,המלווה, המסייע,התומך רגשית,סוג של מלווה לחיים עם בונוס של אימון ריצה.מאמן יכול לשנות חיים של מתאמנים שלו ולהביא אותם למקומות נפלאים,מקומות מעצימים,מקומות שיתנו להם סיבה לקום כל בוקר מחדש בכל שעה,בכל מזג אויר,בכל מקום ולרוץ,לרוץ בעמקים,בהרים,בחולות הים,ובמישורים האינסופיים בטבע.
אני מתגורר בישוב עדי שבגליל המערבי כבר 16 שנה,בד"כ אני רץ סיבוב קבוע סביב אחת השכונות שלנו,סיבוב של ק'מ אחד,עשיתי חישוב לאחרונה שאם אני רץ בממוצע כל שבוע 50 ק'מ,רצתי בממוצע בסביבות 40,000 סיבובים מאז שאני גר בישוב שלי,כלומר 40,000 ק'מ-מדהים.
אז מה גורם לי להתמיד כבר מעל 35 שנה לרוץ ולרוץ?מה גורם לאנשים להצטרף לקבוצות ריצה ? לרוץ ביחד עם קבוצת אנשים שהם לא מכירים בהתחלה ,ולהיות בקבוצה שהופכת למשפחה מלוכדת,למה אנשים רוצים לרוץ את ריצת המרתון?מה כל כך מיוחד בריצה הזו שגורמת לאנשים לחלום עליה ולעבוד כל כך קשה על מנת לעבור את קו הסיום? האם זה המשפט :"When you cross that finish line it will change your life forever-כנראה שכן!!!
אני לא מכיר הרבה אנשים כיום שמתאמנים לבד
,צריך לזה אופי מנטאלי מאד מיוחד,סוג של זאב ערבות בודד עם משמעת עצמית מאד גבוהה,יכולת התמודדות עם הבדידות במיוחד שמדובר ברץ סיבולת למרחקים ארוכים מאד מעבר למרתון.אנחנו כבני אדם יצורים חברתיים המעוניינים בחברת אנשים ובמיוחד כאשר מדובר בריצה שזה לרוב האנשים נראה פעילות ממש לא מהנה,ועוד בארץ חמה כמו שלנו:תחביב שגוזל זמן,דורש המון נחישות בעולם כמו שלנו שנמצא במין מירוץ חיים מטורף,תתארו לכם יציאה לאימון ריצה ,זה יכול להיות מוקדם בבוקר לפני העבודה או שמאוחר מאד אחרי העבודה,למי יש כוח לקום מוקדם או אחרי יום עבודה מפרך לצאת עוד לאימון ואם האימון עוד מצריך נסיעה זה מסבך עוד יותר את העניינים.
קבוצת ריצה היא הפתרון האידאלי לרוב האנשים
יש מסגרת ברורה,ימים קבועים של אימון,יש מאמן מוביל שקובע יעדים,נותן מידע,תוכנית אימונים ברורה,משלמים כסף אז מבחינה פסיכולוגית זה גורם לנו להתמיד,התמיכה של המאמן וחברי הקבוצה אחד בשני גורמים להעלאת המוטיבציה,השייכות לקבוצה שיש לה את אותו "אני מאמין" ,היעדים שכולם צריכים לעמוד בהם,כל אלו בנוסף לאחוות יחידה עם תלבושת אחידה גורמים לכל פרט בקבוצה מחויבות כלפי עצמו וכלפי שאר חברי הקבוצה לעמוד ביעדים שמציב המאמן-כל כך הרבה סיבות להיות שייך לקבוצת ריצה ואם אני עכשיו חושב על סיבה ממש טובה זה לקבל חברים חדשים באמצע החיים שיחגגו לכם יום הולדת או כל אירוע משפחתי במסגרת הקבוצה-אמרתי משנה חיים,הנה כל כך הרבה סיבות מדוע ריצה וריצה בקבוצה משנה חיים.
אני זוכר שהקמתי את הקבוצת ריצה הראשונה שלי לפני 8 שנים,היה בקבוצה איש עסקים שלא רץ מעולם,איש שהעסק היה בראש מעייניו,לאחר תקופה של אימונים הוא התוודה בפניי ואמר לי כך:מעולם לא סיימתי לעבוד בשעה 16:00 את יום העבודה שלי אבל מאז שאני בקבוצת הריצה שלנו אני מרשה לעצמי יומיים בשבוע שבהם אנחנו מתאמנים להגיע בשעה 16:00 לשתות כוס קפה במרפסת ולהתכונן לאימון ואפילו להתרגש-מי אמר שריצה לא משנה חיים?
לגבי המשפט של הכותרת,ריצת המרתון שינתה לי את החיים,דרך ריצת המרתון הבנתי שהייעוד שלי בחיים היא לעזור לאנשים בחיים בכל דרך אפשרית ואכן בעשור האחרון פעלתי ואני ממשיך לפעול למען הקהילה כי אני מאמין ש:לכל אחד יש משהו לתת למישהו בעולם שלנו כדי להפוך אותו לטוב יותר אוהב יותר וצודק יותר.
אז חברים יקרים צאו לרוץ,לבד ,ביחד עם חבר או חברה,ביחד עם הילדים והאישה,בקבוצה,איך שבא לכם העיקר שתזיזו את הגוף שלכם כי לחיות ,כולם חיים ,לנשום ,כולם נושמים,השאלה היא איך אנחנו מעבירים את החיים שלנו?האם אנחנו חיים את החיים באמת או שרק עוברים על ידם ? אנחנו נושמים כי זה רפלקס מותנה או שלוקחים נשימות גדולות של החיים ומרגישים את הראות שלנו מתמלאות כל פעם מחדש לא רק בגלל האויר אלא בגלל הרגשת גאווה שהנה עברנו עוד מיכשול בדרך שלנו לקראת המטרה הבאה.
הכותב:קובי גטניו רץ מרתון ,רץ אולטרה ואיש ברזל שעבורו הריצה היא דרך חיים ושדרכה הוא שינה חיים למאות אנשים.
